בואו נתחיל קודם כל בשאלה –  מהו אימון?

ישנן דרכים רבות לעזור לאדם להתמודד עם קשיים. לפעמים נוטים להחליף בין המושגים אימון (coaching), חניכה (mentoring) וייעוץ (counselling).  כדי לעשות קצת סדר, אלה ההבדלים בצורה כללית מאוד וכמו שאני רואה אותם:

  • האימון (coaching) בדרך כלל ממוקד יותר ואמור להיות מוגבל בזמן. האימון נועד להביא את המתאמן למטרה מוגדרת בזמן מוגדר ושניהם נקבעים על ידי המתאמן. האימון מתמקד בלהביא את המתאמן לתוצאות במשימה ממוקדת – דיבור בפני קהל, התמודדות עם משבר, איזון עבודה-משפחה, מערכות יחסים ועוד, תוך לימוד כלים בהם יכול להשתמש המתאמן גם לאחר תקופת האימון בכדי לשמר את התוצאות ואולי אף להתעלות עליהן. לעיתים תוצאות האימון ניכרות לאחר שהאמון מסתיים. 

  • החניכה (mentoring) בדרך כלל מיועדת עבור תהליכים ארוכי טווח בהם החונך (המנטור) מלווה את החניך לאורך זמן ובמגוון נושאים בהם בוחר החניך להתמקד. החניכה אינה ממוקדת בביצועים אלא יותר בליווי לאורך זמן הנשען על נסיונו של החונך בתחום המדובר – עסקים, הורות ועוד.

 • הייעוץ(counselling) שונה מהאימון והחניכה בכך שהיועץ קובע מה היא הדרך הנכונה להתמודד עם מצב מסויים. בתחומים מסויימים הייעוץ הוא גם טיפול – היועץ/מטפל מאבחן את הבעיה ומציע את הפתרון בהתאם להתמחותו. המטופל למעשה עוקב אחר ההוראות של היועץ. לדוגמה, יועץ עסקי יאבחן את הבעיות הנוגעות לעסק ויתן את הצעדים לפתרון, רופא יזהה את הבעיה ויציע את דרכי הטיפול או אף יבצע אותם בעצמו.

 אימון הוא לא טיפול והמאמן הוא לא מטפל. בעוד שבטיפול אנחנו באים למטפל עם בעיה, המטפל קובע מה סוג הבעיה ומה הטיפול המתאים, הרי שבאימון אנחנו באים עם בעיה או קושי והמאמן בודק עם המתאמן מה מבחינתו יחשב הצלחה בהתמודדות עם הקושי וביחד יגבשו תכנית פעולה. התוכנית מבוצעת על ידי המתאמן תוך שימוש בכלים אותם הוא מקבל מהמאמן אך הוא זה שבוחר במה להשתמש ומתי. המתאמן הוא זה שמגדיר מהו הפתרון והמאמן עוזר לו להגיע אליו בזמן מוגדר.

במהלך האימון המאמן הוא כמו פנס – הוא מאיר נקודות שהמתאמן לא נותן עליהן את הדעת ומביא אותן קדימה אל השיחה. וכמו שהפנס לא בוחר על מה להאיר, כך גם המאמן לא בוחר מה מתאים לו להעלות ומה לא. השיקול היחיד הוא האם זה מקדם את המתאמן או לא בנושא בו רוצה המתאמן להתמקד.

הבדל נוסף הוא שהאימון, מעצם היותו ממוקד פעולה, לא אמור להמשך מעבר לזמן שנדרש כדי להניע את המתאמן לפעולה. הזמן שמוקצב לתהליך נקבע בתחילתו אם כי לעיתים יש צורך בהתאמות במהלכו אבל ההחלטה היא של המתאמן בלבד.

 אז מה בעצם אני עושה?

קודם כל אני מקשיב. למרות שהמתאמן רואה בעיקר את ההתמודדות שמלווה אותו, הרי שהתפקיד שלי הוא קודם כל להבין את המתאמן כמכלול – העבר שלו, היומיום שלו, מה מניע אותו? מה מכבה אותו? מהן החוזקות והחולשות? ועוד וזאת בכדי שהמתאמן ואני נבין מה הם המשאבים שיש לו כדי להתגבר על הבעיה ומה יכולים להיות המכשולים בדרך. כדי להבין ולהכיר אני צריך קודם כל לשתוק ולהקשיב. לדעות שלי או לשיפוטיות שלי אין שום מקום ביננו.

עם התקדמות התהליך אנחנו מתחילים להתמקד בנושאים שונים שעולים תוך כדי שיחה ומבררים לאן אנחנו רוצים להגיע בסופו של התהליך?. בהתאם לכך אנחנו מתקדמים תוך שימוש במגוון כלים וטכניקות. המטרה שלי היא שהמתאמנים ילמדו להשתמש בהם ויטמיעו אותם וכך יגיעו למצב בו הם לא צריכים אותי כדי להמשיך ולצמוח. למרות שזה נשמע לא הגיוני מבחינה עסקית, אני מגדיר את ההצלחה שלי כתלויה בכמה ערך הצלחתי להביא למתאמנים שלי ולא בכמה כסף הצלחתי "להוציא" מהם. נשמע תמים (או מיתמם) אבל כאחד שמכיר את ההרגשה של לעשות דברים רק בשביל הכסף במשך כל כך הרבה שנים, אני יכול לומר שהשאיפה לעזור לאנשים שאני פוגש להיות במקום טוב יותר מהמקום בו היו לפני שנפגשנו עוזרת לי להרגיש טוב עם עצמי. והרי זו המטרה של כולנו, לא?.

כדי להבין טוב יותר על מה אני מדבר ואיך אני יכול לעזור, למה שלא נדבר

מקסימום נצליח….

ליאור