אפשר גם אחרת…

אפשר גם אחרת…

אנחנו אומרים לעצמנו ש"כאלה אנחנו ואין מה לעשות". אנחנו מתייחסים לתגובות שלנו לאירועים שקורים לנו כאל גזירה משמיים ואל המציאות בה אנו חיים כמוחלטת. באמת? 

לילה. נוסעים במכונית בכביש חשוך. פתאום עיקול חד בדרך לא מוכרת ואתם נכנסים במהירות בגדר בצד הכביש. מנסים לזוז ולא מצליחים. מבינים שהמצב קצת יותר מורכב מפגיעה ברכב. הפעם גם אתם חטפתם. חזק. מישהו שנסע במקרה אחריכם התקשר לאמבולנס שפינה אתכם כואבים במהירות לבית החולים. 

בוקר. לאחר הלילה הקשה שעבר עליכם אתם שוכבים במיטה ומקללים את המזל הרע שהביא אתכם למצב הזה. חברים מגיעים לבקר, הילדים… אתם חושבים לעצמכם "איזה מזל שהייתי לבד ברכב. אני חייב לשים לב כי בפעם הבאה עוד מישהו עלול להיפגע". אולי עוברת בכם ההכרה (וההוקרה) שיש אנשים שדואגים לכם (ואם אין, התאונה היא לא הבעיה העיקרית שעליכם לפתור אבל עכשיו אתם מודעים לכך). יכול להיות שאתם שמים לב שזו הפעם הראשונה אחרי הרבה זמן שאתם יכולים פשוט לנוח.  אתם עדיין באותו מצב מצער, אבל עם כל הקושי להכיר בכך, זו יכולה גם להיות הזדמנות לעשות דברים טוב יותר. 

לא להתבלבל. יש מודל…

בכדי להבין את התהליך נעזר במודל אפר"ת המבוסס על רעיונותיו של פרופסור אלפרד אדלר:

אירוע ⇐ פרשנות רגש ⇐ תגובה.

אפשרות אחת:
אירוע – מחלה, פיטורים וכו'.
פרשנות –  "למה זה קרה לי?", "מזה כבר לא אוכל להתאושש…", "המשפחה תתפרק…", "אין לי מה לעשות…" ועוד.
רגש – לחץ, ייאוש, תסכול, חרדה,_______ (השלימו כרצונכם).
תגובה – נדודי שינה, אפתיה, אכילה רגשית, אלכוהול…

אבל יש גם דרך נוספת:
אירוע – מחלה, פיטורים וכו'.
פרשנות –  "זה הזמן להתחיל לטפל בעצמי…", "זו ההזדמנות לשים את עצמי במרכז…", "זו הזדמנות לקבוע
בעצמי את מהלך חיי…" , "זו הזדמנות ללכד את המשפחה מחדש" ועוד.
רגש – נחישות, תקווה…
תגובה – אקטיביות, למידה, הקפדה, מעקב…

האירוע הוא אותו אירוע. מה שמשתנה היא הפרשנות לאירוע, והיא זו שתקבע איך נבחר להתמודד איתו.
ההבדל בפרשנות יכול להביא לדחייה ארוכה של ההתמודדות עם הבעיה עד שלמעשה אנו עלולים למצוא את עצמנו עם הגב לקיר ואז נתמודד איתה ממקום של לחץ, דחיפות, חוסר במשאבים וכו'.


אביא דוגמא לכך מהתמודדות עם מחלת הסוכרת: ההבדל בין הגישות יכול להוביל לעיכוב גם של שנים בהתחלת הטיפול היעיל במחלה. הפרשנות של "אין לי מה לעשות" או "אני לא חזק מספיק, עובדה שהגעתי למצב הזה" יכול להביא לכך שאתם לא מטפלים בעצמכם או שלא מטפלים בצורה מלאה – התעלמות ממעקב ובדיקות דם, היצמדות לטיפול הראשוני שקיבלתם כשגילו אצלכם את המחלה וכבר לא עושה את העבודה ועוד… ובגלל שהסוכרת לא עוצרת מרצונה, החולה יגיע לאותו מצב ממנו חשש (פגיעות מערכתיות שונות כמו למשל בראיה, בכליות…)  אבל בלי לעשות את הפעולות שהיו יכולות למנוע ממנו להגיע למצב הזה או לפחות לדחות אותו. זו גם הנקודה בה החולה יתחיל סוף סוף לפעול לתיקון המצב. רק שכרגע נקודת הפתיחה פחות טובה בשבילו. ועדיין, הפעולות שיבצע נובעות ממקור חיצוני – הבעיה הדחופה שבה צריך לטפל כרגע, ולכן הוא יתייחס אליה כמטלה ונטל מעיק.

פרשנות קובעת מציאות

כשהפרשנות משתנה, אנו משלבים את ההתמודדות עם הבעיה יחד עם שאר האתגרים בחיים. ההתמודדות עוברת ממעמד של נטל לדרך חיים. כשאנחנו עושים משהו כדרך חיים, משנים את התזונה שלנו למשל, אנחנו עושים את ההתאמות שיעזרו לנו לשמור עליה בגלל טווח הזמן הארוך (בתקווה) שעליו היא משפיעה. כאשר ההתמודדות עוברת מנטל לדרך חיים, קל לנו יותר לקבל נפילות וחוסר הצלחות בגלל שהרגשות שלנו שונים עכשיו – נחישות, תושייה, אומץ…  רגשות שיכולים לעמוד בקושי היומיומי וב"נפילות" לפעמים, טוב יותר מאשר התסכול, היאוש והלחץ. אולי "נפלנו" כרגע אבל יש לנו את הדרך שבחרנו ואנחנו ממשיכים בה למרות הכל ובכל הכח. 

יכול להיות שהאדם המתמודד עם האתגר עושה את המעבר בין הגישות בעצמו, ולפעמים הוא צריך עזרה מבחוץ – בני משפחה, חברים, אימון, פסיכולוג רפואי וכו' שיציבו בפניו את התמונה האמיתית של המצב שלו וישקפו לו האם הוא באמת מטפל בבעיה או שהוא מספר לעצמו סיפורים?.  כמה פעמים החלטתם שאתם צריכים להתאמן יותר כדי לרדת במשקל ואחרי שקניתם את בגדי הספורט המגניבים ונעלי הריצה היקרות הרגשתם שירדתם כבר באותו הרגע 10 קילו ואתם מסתובבים עם ההרגשה שאתם מטפלים בעצמכם למרות שהנעליים החדשות כבר מעלות אבק (אולי עדיין בקופסה שלהם שעוד לא נפתחה) ובגדי הספורט עוד בארון עם התוויות ויש סיכוי שהם כבר לא עולים עליכם. סיפורים שכאלה…

סביבה תומכת היא גם כזו שתראה לך את מה שלא תמיד אנחנו רוצים לראות – את חומרת המצב ואת העובדה שאנחנו לא ממש מתמודדים למרות הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו. אם עושים את השיקוף הזה ברגישות המתאימה אבל בנחישות , נצא אל השינוי שאנחנו צריכים מתוך ההכרה שלנו בצורך לשנות ומתוך החלטה פנימית שלנו וממחויבות שלנו כלפי עצמנו ולכן הסיכוי שנתמיד בכך לאורך זמן יגדל. 

אז מה יעביר אותנו מדרך חשיבה אחת לשניה?

כתיבת תגובה