להיות מאמן אישי של עצמי

להיות מאמן אישי של עצמי

לא תמיד מאמן אישי הוא הצעד הראשון המתבקש. מתוך האמונה שאנחנו המומחים הגדולים ביותר לחיינו, במקרים רבים יש לנו את כל התשובות וכל שאנו צריכים זה רק לדעת היכן לחפש. על אימון אישי עצמי, על המזל ועל איגרת הרמב"ן לבנו.

שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ: תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבָזֶה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחֲטִיא בְנֵי אָדָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, “כָּל הַכּוֹעֵס כָּל מִינֵי גֵּיהִנָּם שׁוֹלְטִין בּוֹ”, שֶׁנֶאֱמַר: הָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ, וְאֵין רָעָה אֶלָּא גֵהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה”…

במילים האלה מתחילה אגרת הרמב"ן לבנו – אגרת שעל פי הסברה שלח הרמב"ן מעירו  ז'ירונה לבנו נחמן שהיה באותה העת בקטלוניה, במאה ה-13. 

פרויקט התבגרות

נתקלתי באגרת הזו במסגרת פרוייקט התבגרות של הבן שלי בבית הספר. ההורים התבקשו לכתוב לבני המצווה שבדרך טיפים לחיים ברוח האגרת, מעין צידה לדרך מנסיוננו כמבוגרים. אני רוצה לשתף במה שכתבתי. לא בגלל שזה טקסט מופתי שיכנס לפנתיאון כ"אגרת ליאור לבנו", אלא בגלל התובנות שעלו בי תוך כדי הכתיבה כמאמן אישי. זה הולך כך: 

" אין דרך אחת לחיות חיים טובים ואין אדם שיוכל לומר לך בוודאות מה עליך לעשות כדי לחיות חיים שכאלה. רק אתה תדע מה עליך לעשות כדי לחיות את החיים שאתה מאחל לעצמך. למרות זאת, יש לדעתי כמה עקרונות שבלעדיהם הדרך שלך לא תהיה שלמה: 

משמעות

   כסף בא וכסף הולך. אל תמדוד את הערך שלך בעולם, את ההצלחה שלך ואת האושר שלך בדברים החומריים שאתה משיג כי מתרגלים אליהם מהר מאוד. המשמעות והערך שתביא לעולם יבטיחו שתרגיש מאושר גם אם לא תהיה עשיר. ההישגים החומריים הם האמצעי, לא המטרה. 

ענווה 

   זכור שכל אדם הוא עולם מלא עם רצונות, רגשות ואמונות שלעיתים יהיו שונים משלך. התייחס לכל אדם כפי שהיית רוצה שיתייחסו אליך. 

אחריות

   היה אתה אחראי על הבחירות שלך. לפני שתאשים מישהו אחר או את המזל, נסה להבין מה היה החלק שלך בעניין ואיך תוכל לפעול טוב יותר בפעם הבאה. אתה האחראי היחיד לאיך יתנהלו החיים שלך ועד כמה תהיה מאושר. 

סקרנות

   הרחב אופקים. אל תפסיק להתעניין וללמוד. אם החיים נראים לך שגרתיים מדי – כנראה שנרדמת ונתקעת. הדרך לצאת מכך היא למצוא תחומי עניין נוספים, להכיר אנשים חדשים ולקבוע מטרות חדשות לעתיד. 

מזל

   אין דבר כזה. מזל, כמו שסנקה הפילוסוף הרומאי אמר, הוא מה שקורה כשהמוכנות פוגשת הזדמנות. הרחב אופקים, היה סקרן ושאף להשתפר כדי שתוכל לזהות את ההזדמנות לכשזו תגיע. 

כישלון

   כישלון הוא טעות שלא למדת ממנה. טעות שלמדת ממנה לפעמים חשובה כמו הצלחה ולומדים ממנה אפילו יותר מאשר מההצלחה. אין אדם שלא טועה. מה שחשוב הוא מה לומדים מהטעות הזו. 

חוויות

   העולם הוא מקום נפלא. השתדל ליצור לעצמך חוויות ממנו. החוויות שתחווה תישארנה איתך גם בזמנים קשים ותוכלנה לעזור ולעודד אותך. טייל. פגוש אנשים חדשים. תסתקרן. התייחס לכל דבר כאל חוויה גם אם הוא קשה. אנחנו מורכבים בעיקר מהחוויות שלנו. 

 אין אדם מושלם ואין חיים מושלמים, אבל אם תנסה להיות בכל יום טוב יותר משהיית אתמול ותשאף להביא כל אדם בחייך למקום טוב יותר משהיה לפני שפגש אותך, אתה בדרך הנכונה. ואתה אכן בדרך הנכונה. 

תחלום חלומות גדולים ותמצא את הדרך להגשים אותם. אנחנו נעזור. 

אוהבים ואיתך תמיד." 

העניין הוא שאחרי שסיימתי לכתוב את זה חשבתי לעצמי שזה אוסף קלישאות מפואר, אבל עדיין כזה שאפשר לגזור ממנו צעדים מעשיים לא רעים בכלל. השלב הבא, אחרי שגמרתי להתלהב מעצמי, היה לשים לב שלייעץ כצופה מהצד זה קל יחסית. אני מניח שרובנו מייעצים לעיתים קרובות מבלי לשים לב (ולפעמים גם בלי שביקשו מאיתנו). אנחנו מייעצים לחבר איפה לעבוד, עם מי לצאת לדייט (ואיך לסיים את הפגישה הראשונה…). אנחנו מייעצות לחברה מה לעשות עם ההוא שלא מתקשר, איך להתמודד עם הבת המתבגרת ועוד ועוד. אבל כמעט אף פעם לא עוצרים לתת עצות לעצמנו. אנחנו מתמודדים עם הקשיים שלנו מתוך נקודת המבט הפנימית שלנו, מתוך הקופסה של החיים שלנו. אנחנו לא תמיד רואים את האפשרויות האחרות שאולי יכולות לקדם אותנו יותר. 

להיות מאמן אישי של עצמי

 מה אם היינו יכולים לתת עצה לחבר בנושאים שמטרידים אותנו?. אנחנו כל כך טובים בלתת עצות לאחרים אבל מה עם לייעץ לעצמנו?. בשביל זה אנחנו צריכים כנראה להסתכל על עצמנו מהצד כמו על אותו חבר/ה. לצאת מהקופסה. העצות האלו שאנחנו נותנים לאחרים משקפות לפעמים את העצות שהיינו רוצים לקבל בעצמנו באותם מצבים. 

הנה רעיון – נסחו לעצמכם את השאלה איתה הייתם רוצים להתמודד. נסחו אותה כאילו חבר מבקש את עצתכם באותו נושא, ותנו אותה לעצמכם. ניסוח השאלה כאילו מגיעה ממישהו אחר יאפשר לכם להתרחק קצת מהעניין ואולי מחלק מהמשקעים והרגשות שהוא מעורר בכם ולהתרכז בפתרון עצמו. כיתבו לעצמכם את פרויקט ההתבגרות שלכם. "איגרת אני לעצמי" (מי יודע, אולי זה אפילו יקבל ערך בויקיפדיה). מכתב שבו אתם הבוגרים מעניקים את הצידה לדרך עבור מי שהייתם לפני הרבה שנים. מה יופיע שם?. המכתב הזה יכלול כנראה את הניסיון שצברתם עם השנים, את מה שלמדתם מהצלחות כמו גם מכישלונות והכי חשוב, הוא יהיה מותאם לכם בדיוק. איזו עצה אפשר להתחיל ליישם כבר עכשיו?.

 

לפעמים המבט מהצד על עצמנו הוא מאתגר ועלול לגרום לנו לוותר עליו ולהמשיך באותו מסלול בו היינו קודם. אם בכל זאת תחליטו שהגיע הזמן לקחת את העניינים לידיים, דברו איתי. אולי אוכל לעזור.

כתיבת תגובה