להעלות את הסטנדרטים

להעלות את הסטנדרטים

החיים שלנו מושפעים מהדברים שאנחנו משלימים איתם. השינוי מתחיל כאשר נבין שאנחנו חייבים לשנות ולא רק רוצים לשנות. על העלאת הסטנדרטים שלנו.

” בכל פעם שאתם באמת רוצים לבצע שינוי בחיים, הדבר הראשון שעליכם לעשות הוא להעלות את הסטנדרטים שלכם. „
                                                                                                                                                      אנתוני רובינס

לפני כמה שנים עבדתי כמתכנת בחברת היטק. בסיום כל יום עבודה אי שם בשעות הלילה, אמרתי לעצמי שאני צריך לסיים את העבודה יותר מוקדם כי אני כמעט ולא רואה את המשפחה.
מיותר לציין שבכל סוף יום אמרתי לעצמי את אותו המשפט ועד תחילת היום הבא הייתי שוכח ממנו עד שהלילה היה מגיע, וההליכה לרכב, ושוב המשפט מאתמול…
אפשר לומר בוודאות רבה שהייתה כאן התנהלות בעייתית (בלשון המעטה). הבנתי שלא להיות חלק מהתנהלות המשפחה במשך כל כך הרבה זמן בשעות היום גורמת לי להרגשה לא טובה. מצד שני לא פעלתי מספיק כדי לשנות את המצב – להרגיש טוב יותר עם עצמי או להיות בבית יותר זמן.

אנחנו מקבלים את מה שאנחנו מוכנים להשלים איתו

הרבה פעמים אנחנו ממשיכים לעשות דברים מכח ההתמדה (אינרציה). החוק הראשון של ניוטון (5 יחידות בפיסיקה, תנו לי להשוויץ) אומר שכל גוף ישמור על מצבו הנוכחי כל עוד לא פועל עליו כח נוסף.

למרות שניוטון ניסח את החוק במאה ה-17 עבור גופים פיזיים, אני חושב שאפשר לראות איך הוא מתקיים גם בהקשר של ההתנהלות שלנו ביום יום. אנחנו ממשיכים לפעול באותו האופן כל עוד לא פועל עלינו כח נוסף. למשל פעולה "עם הגב לקיר". כאשר אנחנו פועלים באופן מסויים עד שההשלכות הצפויות של הפעולה הזו הופכות מוחשיות ואז אנחנו חייבים לפעול – אנחנו משלמים חשבונות רק כאשר אנחנו מקבלים הודעה אחרונה לפני קנס/ניתוק/עיקול. אנחנו מזניחים טיפול רפואי עד שהרופא אומר לנו שאנחנו עלולים לאבד את הראיה / לחטוף התקף לב…
דוגמה לכח נוסף שפועל עלינו ומביא אותנו לפעול לשינוי המצב הנוכחי הוא האמירה הפנימית: "אני לא יכול עוד ל…". "אני לא יכול לאכול כך/לעשן כך/לשתות כך/לכעוס על הילדים/לסבול בעבודה…".

ההחלטה שאנחנו לא מוכנים להיות במצב הזה יותר, לא רק לא רוצים להיות בו, יכולה להשפיע עלינו כמו התחושה של להיות "עם הגב לקיר". אנחנו מבינים שכדי לשנות את המצב שלנו אנחנו צריכים להעלות את הסטנדרטים שלנו ביחס לעצמנו ביחס לאותו המצב. שמגיע לנו לחיות בסטנדרטים גבוהים יותר – בריאות טובה יותר, מצב כלכלי טוב יותר, חיי משפחה מאושרים יותר ושאין לנו אפשרות לחיות אחרתכלומר, אנחנו לא יכולים להשלים עם המצב שלנו יותר. "לא יכולים" חזק יותר מ"לא רוצים".

אנחנו לא רוצים הרבה דברים אבל מוכנים להשלים איתם. אנחנו משנים את הדברים שאנחנו לא יכולים איתם (או בלעדיהם). 

למצוא את הסטנדרטים

השלב הראשון הוא לאתר מהם הדברים שאנחנו לא רוצים אבל משלימים איתם. התחלה טובה היא להבחין באוטומטים שלנו. אותם הדברים שאנחנו עושים בלי הרבה מחשבה (אבל אולי עם הרבה חרטה אחרי כן). לשים לב למשל בכל פעם שאני אוכל משהו שלא בריא לי (לכן ממליצים לעשות יומני אכילה), מתי ועל מה אנחנו מגיבים בכעס רב שגורם לנו אחר כך להרגשה רעה?, על מה אנחנו מוציאים כסף (ואין לי מושג איך אנחנו לא גומרים את החודש)?, באילו מצבים אני לא אסרטיבי מספיק ולכן מרגיש מנוצל?. לדעתי אנחנו לפעמים משלימים עם דברים מסויימים פשוט בגלל שאף פעם לא שמנו לב אליהם ולא הבנו עד כמה הם משפיעים עלינו. עצם המודעות אליהם (ומכאן הרשימות או כל דרך אחרת שאפשר לכם לעקוב אחריהם) יכולה לעזור לנו להחליט האם אנחנו משלימים עם זה או לא יכולים עם זה יותר.

מה זה אומר בדיוק?

שאלה טובה. מה זה אומר בדיוק לא להיות מוכן ל…? אחרי שהבנו מה הם הסטנדרטים שאותם אנחנו רוצים להעלות, אנחנו צריכים לקבוע באופן מדוייק עד כמה שאפשר מה הסטנדרט החדש שאליו אנחנו מתכוונים להגיע. אם החלטת להיות יותר זמן עם המשפחה, מה זה אומר בדיוק? באיזו שעה מגיעים? מה עושים אחרי שמגיעים? מה לא עושים אחרי שמגיעים?. החלטת לאכול פחות פחמימות, מה זה אומר בדיוק? מה לא אוכלים בדיוק? כמה גרם פחמימות ליום?. מתי בדיוק אני מפסיק לפתוח את המקרר בערב?, מה אני לא מוכנה שבן הזוג שהייתי רוצה יעשה/יגיד או שלא יעשה/לא יגיד?, מה אני לא מוכן יותר לומר לילדים כשאני עייף מהעבודה?… או כל דרך אחרת שעולה בדעתכם כדי להבהיר בצורה מדוייקת מה הולך להיות מעכשיו והלאה.

קביעה מדוייקת של הסטנדרטים החדשים תעזור לנו כאשר נתמודד עם קשים שיופיעו בדרך. כשקשה לנו לשמור על הסטנדרט החדש שאליו אנחנו שואפים, אנחנו מתחילים לפרש מחדש למה התכוונו. כשאין לנו כח לפעילות הגופנית שאמרנו לעצמנו שאנחנו צריכים לעשות ( אבל לא הגדרנו בדיוק מה, כמה ומתי), אנחנו מתחילים לפרש את מה שהתכוונו אליו מחדש ("אני אוסיף ריצה בשבוע הבא", "אני אהיה פחות שעות במשרד ברגע שאסיים את…", "עוגת גזר זה דל פחמימות, לא? יש בזה גזר…").
ככל שהגדרת הסטנדרט החדש תהיה ברורה יותר,  כל חריגה ממנו תהיה ברורה ולא ניתנת לפרשנות אחרת. 
תועלת נוספת בקביעת סטנדרט מדוייק היא הידיעה לאן צריך לחזור כדי להמשיך בשינוי במקרה של "מעידה". אני יודע בצורה ברורה מה לעשות כדי לשמור על הסטנדרט מחדש, מה שיקל עלי לא לוותר עליו לגמרי.

יש מקרים בהם החלטה פנימית לא מספיקה

העלאת הסטנדרטים שלנו לא תמיד תלויה בהחלטה שלנו בלבד. שינויים מסויימים ישפיעו על המשפחה, עבודה… והם צריכים להעשות תוך שיקול דעת ושיתוף. לעיתים הסטנדרטים החדשים שנקבע לא יהיו מעשיים עבורנו. לפעמים אנחנו מאמצים סטנדרטים שלא מתאימים לנו מתוך השוואה לאנשים אחרים ולא מתוך צורך פנימי אמיתי שלנו – רמת חיים, סטטוס חברתי וכו'. כדי להבין אם מה שאנחנו רוצים מעצמנו הוא מעשי עבורנו, נשאל את עצמנו האם אנחנו יכולים לדמיין את עצמנו במצב החדש הזה? האם התמונה שאנחנו מדמיינים מעוררת בנו נוחות? שלווה? אושר? נחישות?. יתכן והתשובה לחלק מהשאלות האלו היא שלילית. נשאל את עצמנו האם היא שלילית כרגע?. זה לא אומר בהכרח שבחרנו במשהו לא מעשי אלא יכול להיות שהדרך צריכה להעשות בצעדים קטנים יותר.
צעדים קטנים מספיק כדי שנוכל לבצע אותם אבל גדולים מספיק כדי להעביר אותנו לשלב הבא, או שעלינו לדייק יותר את מה שאנחנו רוצים להשיג ואז התמונה תהיה ברורה יותר.

שינוי הוא מעין מעגל. לאחר שביצענו את השלבים שמרכיבים אותו, אנחנו בוחנים אותו שוב ושוב ומתקדמים בכל פעם. זו המשמעות של צמיחה. הזדמנות טובה לקבע בחיינו את תהליך הבחינה של השינויים שאנחנו רוצים להשיג ואת אלה שכבר השגנו היא יום הולדת , שנה חדשה…

כתיבת תגובה