מה עושים עם התקיעות הזאת?

הפוסט הזה  הסתיים בשאלה "מה יעביר אותנו מדרך חשיבה אחת לשנייה?". אני מניח שהשלב הראשון הוא להבין שמשהו לא עובד. שאותו הדבר שאנחנו עושים שוב ושוב לא ממש משרת אותנו. על התקיעות שלנו ועל דרכים לצאת ממנה.

אין תגובות
מה עושים עם התקיעות הזאת?
להשתחרר מהתקיעות

סוכרת, ג'יפים ולהביא את הקיר לגב

כנראה שרובנו מעדיפים לשנות דברים ברגע האחרון. כשאנחנו עם "הגב לקיר" ואין ברירה. יש מצבים בהם העמידה עם הגב לקיר היא שלב מאוחר מדי ובלתי הפיך. מה אם היינו יכולים להביא את הקיר לגב כשיש עוד זמן לתקן?. כמו שכתבתי כבר, השלב הראשון הוא להביט לתוצאות בעיניים מבעד לאמונות - סיפורים - תירוצים שלנו. כלי נוסף הוא קיבוע תמונה מתאימה בדמיון שלנו.

אין תגובות

אפשר גם אחרת…

אנחנו אומרים לעצמנו ש"כאלה אנחנו ואין מה לעשות". אנחנו מתייחסים לתגובות שלנו לאירועים שקורים לנו כאל גזירה משמיים ואל המציאות בה אנו חיים כמוחלטת. באמת? 

אין תגובות

סוף התוכן

הגעת לקצה; איו יותר פוסטים.